קומר ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ

החלטה

(בקשת רשות להתגונן)

התובעים הגישו כנגד הנתבעת כתב תביעה בסדר דין מקוצר בסך 92,515 ₪. בהתאם לנטען בכתב התביעה, התובעים הם בעלי הדירה ברח' יהודה הנשיא 96 הרצליה והם ביטחו את הדירה במסגרת פוליסה לביטוח "כל הסיכונים". ביום 30.7.10 אירעה פריצה לדירה אשר במסגרתה נגנבו פריטי רכוש שונים בדירה. הודעה על כך נמסרה למשטרה ולנתבעת.

ביום 15.9.10 הגיע שמאי מטעם הנתבעת אשר ערך בדיקה בדירה והעריך את הנזקים שנגרמו לתובעים בסך 91,650 ₪ (סכום התביעה הוא סכום זה המשוערך ליום הגשתה). למרות זאת, החליטה הנתבעת לדחות את התביעה מאחר שלטענתה אמצעי המיגון לא הופעלו.

הנתבעת תמכה את בקשתה בתצהירה של גב' ורדה ואן דר ויין כרמלי. בבקשה נטען כי בהתאם להוראות הפוליסה הוסכם כי הכיסוי למקרה פריצה מותנה בקיום מיגונים מסוג מערכת אזעקה, אותה יש להפעיל בכל עת בה המקום המבוטח אינו מאויש, ומערכת זו צריכה להיות כוללת חיבור לטלפונים פרטיים. עוד הוסכם לפי הפוליסה, כי על המבוטח לוודא כי פתחי המקום המבוטח נעולים ומערכת האזעקה תופעל בכל עת כאשר המקום אינו מאויש.

בהתאם לחוות דעתו של מומחה לאזעקות התברר כי מערכת האזעקה לא הופעלה וזאת בניגוד להוראות הפוליסה, ולפיכך טוענת הנתבעת כי דחתה את תביעת התובעים וזאת מאחר ולא הפעילו את אמצעי המיגון. עוד טענה הנתבעת כי אי הפעלת אמצעי המיגון מהווה הפרה של הוראות הפוליסה שכן יש בה כדי להחמיר את הסיכון וכי לאור בדיקה שנערכה במחלקת החיתום נמסר כי ללא מערכת אזעקה כמפורט בפוליסה, לא הייתה הנתבעת מסכימה לבטח את התובעים גם תמורת דמי ביטוח גבוהים יותר. במילים אחרות, טוענת הנתבעת כי אם הייתה מערכת האזעקה מופעלת, היה הדבר מונע את עצם התרחשות מקרה הביטוח, או מקטין את שיעור הנזק. עוד היא טענה כי שיעור הנזק מוכחש שכן על התובעים להוכיח כי אכן נגנבו כל אותם תכשיטים אשר נטען כי נגנבו, וזאת מאחר וחוות הדעת של השמאי אינה קובעת כי התכשיטים אשר נקובים בחוות הדעת אכן נגנבו, אלא רק שהתובעים טוענים כך.

פוליסת הביטוח נשוא תיק זה היא פוליסה מסוג "כל הסיכונים". פוליסה מסוג זה מבטחת כנגד אובדן או נזק הנובעים מכל סיבה שהיא. על המבוטח להוכיח כי נגרמו לו אובדן או נזק ואין הוא חייב להוכיח כיצד נגרמו האובדן או הנזק. אין הוא חייב להוכיח את סיבת האובדן או הנזק ואת דרכי התרחשותם. די לו שיוכיח את עצם האובדן או הנזק ומכאן שבביטוח מסוג זה לטיב הסיכון אין כל השפעה על התגבשות מקרה הביטוח. הנטל היחיד המוטל על המבוטח הוא להוכיח את האובדן, ואילו הנטל להוכיח את החריג מוטל על המבטח. כמו כל פוליסה אחרת, כוללת פוליסה מסוג זה חריגים שונים המסייגים את הכיסוי הביטוחי. מובן כי התגבשות חריג לחבות המבטח עשויה לשלול את זכות המבוטח לתגמולים.

הפטרת המבטח מאחריות מותנית בהוכחת קשר סיבתי בין התקיימות הסייג בפוליסה לבין מקרה הביטוח, חבות המבטח, או היקפה. כך למשל יתכן כי מבוטח אשר לא הפעיל אמצעי מיגון לא יאבד את זכותו לתגמולי הביטוח על פי הפוליסה במקום שבו אין קשר בין מחדל זה לבין קרות מקרה הביטוח. ואולם, שאלה זו היא בעיקרה שאלה שבעובדה הטעונה הבאת ראיות ובחינה מדוקדקת מצד בית המשפט.

כפי העולה מהפוליסה נרשם במפורש כבר בראשה: "מבוטח נכבד, שים לב להתנאות בפוליסה בדבר מיגון הרכוש המבוטח – כמפורט בדף הרשימה. התנאות אלו מהוות תנאים מוקדמים לחבות המבטח". בהמשך, צוין במפורש: "מוסכם ומוצהר בזה כי הכיסוי למקרה פריצה יותנה בקיום מיגונים כמפורט להלן..." וכאן באה שורה של מיגונים, ולעניין תיק זה רלבנטי המיגון מסוג אזעקה והתנאי כי זו תופעל כל אימת שהמבוטח אינו שוהה בבית. בנוסף, הוטבעה חותמת גדולה ובה צוין ברחל ביתך הקטנה "לקוח יקר, נא לדאוג לקיום המיגונים בפני פריצה/גניבה כמפורט בפוליסה....המיגונים הינם חלק בלתי נפרד מפוליסת הביטוח".

תנאים אלו אינם מופיע בגדר המלצה או ציון עובדה בפוליסה דנן. התנאי הזה מופיע בין יתר תנאי המיגון לפיצוי בגין נזקי פריצה. עצם מהותו של התנאי מחייב, וכולל בחובו, גם את הפעלת מערכת האזעקה בכל עת שהדירה אינה מאויישת, שאחרת מדובר בתנאי "מת" וקישוט לדירה. כשם שתנאי המיגון האחרים בפוליסה צריכים להיות מופעלים בכל עת שהדירה אינה מאויישת, כך גם מערכת האזעקה צריכה להיות מופעלת. תנאי מיגון בפוליסה נועד להקל הקלה מהותית על סיכון של נזקי פריצה לדירה שנטלה על עצמה הנתבעת על פי הפוליסה.

בשלב זה של הדיון הנטל על הנתבע קל יותר והוא נדרש להראות לבית המשפט כי יש לו טענת הגנה ולו בדוחק. הנתבעת צירפה חוות של מומחה שבדק את מערכת האזעקה וקבע כי היא לא הופעלה וזאת על בסיס העדר רישום שיחה יוצאת וכי מערכת האזעקה לא חובלה כלל. חוות דעת זו לא נסתרה לעת הזו. אין אני קובע האם מערכת האזעקה אכן הופעלה או לא, אולם, בחוות דעתו של מומחה האזעקות יש טענת הגנה ראויה המצריכה בירור עובדתי. ובמילים אחרות, אין לומר כי מדובר בהגנת בדים ועל כן יש ליתן לנתבעת את יומה.

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה לרשות להתגונן.

לסיום, לא יהא זה למותר לציין כי ב"כ הנתבעת הצהיר בסיכומים כי סכום הנזק אינו מוכחש, בכפוף לכך שיוכח כי אכן היתה פריצה וכל התכשיטים נגנבו. מכאן, שככל שיקבע בית המשפט כי הנתבעת חבה בתגמולי הביטוח, הרי שסכום התביעה אינו שנוי במחלוקת.

המזכירות תשלח לצדדים את ההחלטה ותזמן אותם לקדם משפט.

ניתנה היום, כ"ח סיון תשע"א, 30 יוני 2011, בהיעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: